פסק-דין בתיק ת"ק 006517/03

1.         תביעה זו עניינה החזר תשלום כספי שהתובעים ביצעו, לטענתם, עבור ובמקום הנתבע, מכח חוזה עליו חתומים הצדדים, ביחד עם אנשים נוספים, מול אדריכל דוד אשכנזי (להלן: "האדריכל").

            התובעים טוענים בתביעה זו כי לאחר פניות חוזרות של האדריכל ולאחר שהנתבע לא שילם את חלקו, הם שילמו לאדריכל גם את חלקו של הנתבע, בסך בשקלים של 7,300 ש"ח, ובמסגרת תביעה זו נדרש הנתבע להשיב לתובעים את הסכום הנ"ל, בתוספת ריבית והוצאות משפט.

            ואלה העובדות הצריכות לענייננו

2.         התובעים והנתבע הינם בעלים משותפים במגרש במתחם מס' 10, אשר חולק ל-3 חלקים וסומן A10, B10, C10, לפי תב"ע תמ"מ במ/ 2/ 172 בקרית אונו (להלן: "המגרש").

3.         ביום 31.1.00 חתמו הנתבע 1 (הבעלים של מגרש A10) התובעים (שניים מתוך שלוש עשר בעלים של מגרש B10) על חוזה עם האדריכל (להלן: "הסכם האדריכל"). הסכם זה, אשר נחתם גם על ידי ששת הבעלים המשותפים של מגרש C10 , נועד לשכור את שירותיו של האדריכל על מנת שיבצע עבודות תכנון בניה ויגישם לרשויות על מנת למצות את זכויות הבניה במגרש.

            שכר האדריכל נקבע לסך של 10,000$ (להלן: "שכר הטרחה") , ובסעיף 11 להסכם האדירכל נקבעה החלוקה הפנימית של שכר הטרחה, כאשם חלקו של הנתבע עמד על 2,397$ (ארבעה תשלומים של 599$ כל אחד), בתוספת מע"מ.

            טענות התובעים

4.         התובעים טענו כי הנתבע ואחת מיחידי בעלי המגרש, 10 הגב' לוין, (להלן: "גב' לוין") לא שילמו את חובם לאדריכל, למרות פניות ונשנות מצידו.

            התובעים טענו כי האדריכל לא הגיש את עבודתו לרשויות עד שיסולק חוב שכר הטרחה במלואו, ולפיכך, ועל מנת לא לעכב את ההליכים ועל מנת לצמצם נזקים שילמו התובעים לאדריכל אף את חלקו של הנתבע ושל הגב' לוין, התשלום נפרע ביום 25.5.03.

            התובעים טוענים כי הגב' לוין החזירה להם את חלקה בחוב אולם הנתבע עומד בסירובו לשלם ולפיכך תובעים הם בתביעה זו את החזר הסך של 7,360 ש"ח, בתוספת הצמדה, ריבית והוצאות. בכתב תביעתם מציינים התובעים כי הנתבע מחוייב לשלם להם חוב זה מכח דיני החוזים ולאור העובדה שהאדריכל המחה להם את זכויותיו.

            טענות הנתבע

5.         בטרם הגשת כתב הגנה, הגיש הנתבע בקשה בכתב וטען כי יש לדחות על הסף התביעה ו/או לעכבה בשל קיום סעיף בוררות. עוד טען הנתבע בבקשה המקדמית כי לבית משפט זה אין סמכות לדון בתביעה שמקורה בהסבת זכויות, וזה לפי סעיף 60 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד - 1984.

6.         ביום 25.8.03 דחיתי את טענותיו המקדמיות של הנתבע וקבעתי כי סעיף הבוררות אליו מפנה הנתבע אינו חל על הסכם האדריכל. עוד קבעתי כי תביעה זו אין מקורה בהסבת זכויות אלא מקורה בהוראת סעיף 55 (ב) לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג 1973 (להלן: "חוק החוזים") המאפשרת לחייב אשר שילם יותר מכפי חלקו בהסכם, לחזור אל החייב האחר.

            עוד קבעתי כי תביעה זו ראויה להתברר בבית משפט זה היות ומדובר בסוגיה מצומצמת. בגין דחיית הבקשה חייבתי את הנתבע בתשלום הסך של 250 ש"ח.

7.         בעקבות ההחלטה הנ"ל הגיש הנתבע כתב הגנה וכן בקשה נוספת בכתב לדחייה על הסף של התביעה. במסגרת בקשתו השניה טען הנתבע כי התובעים כללו עובדות לא נכונות וניסו להטעות את בית המשפט.

            לגופו של עניין טען הנתבע כי בהסכם האדריכל אין חיוב ביחד ולחוד כלפי האדריכל אלא אך ורק בתוך כל קבוצה וקבוצה (A10, B10, C10, ) ולכן טען הנתבע כי התובעים לא היו אמורים לשלם את חובו לאדריכל והם אינם יכולים לחזור אליו בדרישה כלשהי.

8.         עוד טען הנתבע בכתב ההגנה כי מסכת האירועים רחבה הרבה יותר מהמוצג בכתב התביעה. הנתבע טען כי ההתקשרות בין הצדדים החלה עוד בשנת 1995 וכי ביום 20.8.01 חתמו הצדדים על הסכם שיתוף (להלן: "הסכם השיתוף").

            הנתבע ציין כי  הצדדים חתמו על הסכמי שכר טרחה מולו והוא פעל בעיסקה גם כעורך דין. הנתבע טען כי בשלב כלשהו החלו התובעים להסית את הקבוצה נגדו, ונשכרו שירותיו של עו"ד יואל שטרן (להלן:"עו"ד שטרן"). בשלב זה "התפרקה החבילה", לא לפני שהנתבע נאלץ לתבוע את התובע 2 עבור חוב שכר טרחה, ומאותו מועד טיפלו השותפים באופן עצמאי במגרש.

            הנתבע טען כי במהלך השנים הללו הוא הוציא הוצאות רבות עבור הכנת תוכניות וקידום הפרוייקט, ובין השאר שכר את שירותיו של האדריכל פרבר.